תגובה לאורן  
‏יום שלישי ‏23 ‏נובמבר ‏2010   12:14

מחשבות על חיתוכים...

לאחרונה אני רואה יותר ויותר הערות לגבי חיתוכים בתמונות... גם לפעמים כשהם טובים, ואני לא אעיד על התמונות שלי.

אשמח אם יתעורר דיון פורה בעניין. דעתי האישית היא שחיתוך נכון הוא לעיתים התיבול שחסר כדי להפוך תמונה טובה לתמונה טובה מאוד. אני באופן אישי חותך בבשר החי כמה שרק אפשר...

כמובן כשאני בוחן חיתוכים אני מנסה להבין האם החיתוך מקרי ונגרם מחוסר דיוק ? האם החיתוך נכון ותורם במשהו לתמונה?  האם הוא מבליט חלקים אחרים בתמונה? אסטטיקה?

לסיום צירפתי תמונה דיי מפורסמת מהעבר הרחוק (עם חיתוך בוטה אפילו).  האם מישהו יודע מה באיזה מחיר התמונה נמכרה?



 תגובה לת  
‏יום שלישי ‏23 ‏נובמבר ‏2010   14:14
לדיון לגבי החיתוכים אתייחס לאחר שנת הצהריים. כרגע אתייחס רק לסייפא של הודעתך.ראשית אני "מוחה" על הביטוי "מהעבר הרחוק". אמנם בשנת 1967 (שנת צילום התמונה) עדיין לא נולדת, אבל אני הייתי בצבא. זה לא נראה לי כל כך רחוק.חוששני שהתמונה שצרפת תומכת פחות בטיעוניך שהם נכונים. דיאן ארבוס פנתה לכיוון מאוד שונה, מוזר וביזארי ממה שהיו רגילים בזמנה. היא לא הקפידה על קומפוזיציה. הנושא היה חשוב יותר מהתמונה. היא התאימה עצמה לנושא.בצילום "תאומות זהות", היא הצליחה להביא את הזהות והשוני בו זמנית. החיתוך היה פחות חשוב. המחיר שנמכרה התמונה בשנת 2004 (478,400 דולר) משקף הרבה גורמים שאינם בהכרח צילום נטו.מצורף URL לחלק מצילומיה.http://diane-arbus-photography.com/

 תגובה לאורן  
‏יום שלישי ‏23 ‏נובמבר ‏2010   14:22

עבור עולם הצילום המודרני של שנת 2010 אכן 1967 היא העבר הרחוק ...

לא הצלחתי להבין איך התמונה סותרת את מה שכתבתי. דיאן ארבוס בחרה בקו הלא מדוייק במתכוון ולא בטעות, וזה על מנת לשרת את היצירות שלה.

למרות המחיר המוגזם והבלתי סביר אני מוצא משהו מאוד חזק בתמונה, שאם הייתה מועלית בפיקשייר הייתה זוכה להרבה הערות על עניינים טכניים.



 תגובה לת  
‏יום שלישי ‏23 ‏נובמבר ‏2010   17:56
לא טענתי שהתמונה סותרת, כתבתי שהיא תומכת פחות בטיעוניך שהם נכונים. גם לקראת סוף חייה (התאבדותה), היא לא זכתה לפרנסה ולהכרה.אם נחזור לנושא החיתוכים, התייחסה לכך בעבר נטלי הולדינג. רוב המרכיבים בצילום נועדו לשרת את אמירת הצלם. למשל הבוקה, הטונים, הקומפוזיציה, בחירת העדשה, עיבוד וחיתוך וכו', כל תחום ותרומתו. אלא, שלא כל צלם רואה את תמונתו "ממבט על", לעיתים קרובות הצלם מעורב רגשית בתוכה, ומתעלם מדברים "שזר לרגע רואה כל פגע". השאלה העיקרית, האם מה שזר רואה הוא אכן פגע, או שימוש מכוון של הצלם? אני חושב שאתה מתייחס לכל חיתוך כהחלטה מושכלת של מציג התמונה. אינני בטוח שזה נכון בחלק מהמקרים.אני בעד הערות על חיתוך, מצד צופים אחרים. זה מביא נקודת ראיה של "זר". אין בהערות הללו משום פטרונות או עליונות על הצלם. יש בהם את היתרון של חשיפה למלוא הספקטרום, החל מהצלם המתחיל ועד המכובד והמקצועי ביותר. את הצלם המציג זה רק יעשיר, ובסופו של דבר הוא אמור לנפות את את המוץ מהבר. הכל תלוי בביטחונו העצמי של הצלם. החשש הוא שצלם מתחיל עלול לאמץ את ההערות כתורה מסיני. כאן האחריות של כל אחד להעיר, ולא לקבוע מסמרות. כדאי לזכור שגם הטובים מבין הצלמים באתר עלולים להישמע מגוחכים בפרספקטיבה של הזמן.

 תגובה למערכת האתר  
‏יום שלישי ‏23 ‏נובמבר ‏2010   23:32

שלום לכולם,בהמשך לדבריו של אורי,לדעתי  החיתוכים  כוללים 3 סוגים:

1.חיתוכים שהם פועל יוצא מאילוץ.

2.חיתוכים שנעשים במודע על פי טעמו של הצלם.

3.חיתוכים שהצלם לא שם לב ולא התכוון אליהם.

על כולם לדעתי, אפשר לתת הערה\ המלצה,ראוי שהיא תגיע ממקום של צניעות [ לטעמי ייתכן ו...] ולא ממקום של אגו וממקום אמיתי של רצון בשיפור התמונה.

באם זה המצב יש תועלת רבה בהערה\ המלצה.

אגב הדברים נכונים גם לגבי מירכוז  ונושאים מקצועיים נוספים.







 תגובה לאורן  
‏יום רביעי ‏24 ‏נובמבר ‏2010   08:51

אני מסכים איתך עמי למרות שחשוב לעשות הבדלה בין השלושה, לפחות את לפי נקודת המבט שלך כצופה.

לאחרונה התעניינתי הרבה בפורטרטים (לא שאני צילמתי), וגיליתי שחלק גדול מהפורטרטים שאהבתי במיוחד היו אלו שבוצעו בהם חיתוכים מעניינים.

מצאתי לנכון להעלות את הסוגיה כיוון שלעיתים קרובות אני נתקל פה בהערות לגבי חיתוכים טובים, ואני יודע שזה יכול לגרום לאנשים להפסיק לחתוך, וחבל.

תחתכו !! תחתכו !! :-)




 תגובה למערכת האתר  
‏יום רביעי ‏24 ‏נובמבר ‏2010   18:59

היי אורן,בהמשך לתגובתך,ברגע שחילקנו אותם ל-3 קיימת בניהם הבדלה,אלא שלנו כצופים אין בדר"כ את המידע באיזה סוג חיתוך מדובר.  בכל אופן ,הנקודה חשובה ואני כרכתי אותה עם נושא המירכוז וכל אותם כללים מומלצים ,שאינם "פרות קדושות" וכולם נתונים לשיקול דעתו  של הצלם המעונין בתמונה מיטבית.

לגבי  השאלה "הפשוטה" האם בוצע חיתוך  טוב ונכון  והאם המירכוז מפריע או לא,ברגע שהתמונה מתפרסמת, רק הצופים הם שמחליטים.



 תגובה לחן  
‏יום רביעי ‏24 ‏נובמבר ‏2010   14:41

בעניין החיתוכים, אין ספק שחיתוכים במקום הנכון מוסיפים לתמונה, עושים אותה יותר מעניינת.

ברגע שיש חיתוך במקום נכון, הצופה ממשיך, בדמיון, לראות את התמונה השלמה, מה שגורם לצפייה ארוכה יותר ומעמיקה בתמונה.

בצילום, כמו בעיצוב, החיתוך מעצים את התמונה.

יפה ונכון לחתוך, רק חשוב שזה יהיה במקום נכון וכמו שצריך, וכמו שאמרת- שהחיתוך יהיה מדוייק ולא פיקשוש...



 תגובה לאורן  
‏יום רביעי ‏24 ‏נובמבר ‏2010   14:47

ומעבר לכך, אני אוסיף גם שהפתרון הכי קל הוא להימנע מחיתוך, כלומר לפחד לבחור צד (זה נושא לדיון אחר ואפילו גדול יותר), שזה משהו שנהוג מאוד בעולם הצילום החובבני המודרני ... מעדיפים ללכת על בטוח.

נכון שברגע שבוחרים לחתוך, האדמה הופכת להיות למעט פחות יציבה , אבל האפשרויות אינסופיות ומרתקות יותר.



 תגובה לחן  
‏יום רביעי ‏24 ‏נובמבר ‏2010   14:53

צודק במאה אחוז..

אבל אין ספק- שווה לקחת סיכון ולחתוך, היצירה יכולה להשתדרג ברמות...

אגב, מה עם התמונה? החיתוך של הרגלים היה במקום?? לא כ"כ אהבתי אותו... 



 תגובה לת  
‏שבת ‏04 ‏דצמבר ‏2010   22:46
אם מדברים על חיתוכים, הייתי רוצה להוסיף לדיון שילוב של חיתוכים עם תחום בצילום שנקרא "צילום קונספטואלי".תחום צילום זה נותן לצלם את המרחב להיות יצירתי ולא רק מתעד. חופש פעולה מלא, בעל תוכן רעיוני ולא רק ויזואלי. שילוב של הרציונאל עם הרגש.החיתוך בצילום הזה (צלם פולני בשם Michal Pedziwiatr) וצבעי שחור לבן, משרתים לחלוטין את הרעיון, תחושה, סיפור, שהצלם רצה להעביר. תמונה מינימליסטית שמעבירה כל כך הרבה.חיתוך ופשרו.הקישור לתמונה:http://mpedziwiatr.deviantart.com/art/--50778770 אורי