תגובה לדן  
‏יום שני ‏26 ‏ספטמבר ‏2011   22:23

ערב טוב,

בבלוג שלי פרסמתי אמש פוסט תחת הכותרת: "אבא, למה אתה אוהב לצלם?". הפוסט עוסק בתשובה לשאלתה של בתי הקטנה- מדוע אני אוהב לצלם?...

אשתי הציעה לשתף גם אתכם בפוסט הזה, אז הנה הוא...:
http://cafe.mouse.co.il/post/2363980/



 תגובה למריוס  
‏יום שני ‏26 ‏ספטמבר ‏2011   23:11
שלום דן,
התרשמתי מעומק החשיבה והתיאור המילולי בנושא. כאחד שמצלם מאז הילדות ומאז עברו הרבה מים לא רק בירדן, אני יודע שמה שמייחד חלק מאיתנו זאת הרגישות המיוחדת לסובב אותנו ובגדול לחיים. גם אני שאלתי את עצמי מה הסיבה המניעה אותי לצלם כל כך הרבה שנים (לא כמקצוע) והתשובה הייתה מורכבת לא פחות מהתייחסותך המעמיקה . בתחילת הדרך נהניתי כילד מהצעצוע שקבלתי מאבי (צעצוע מאד יקר בזמנו לייקה M6 וגם כיום)... בשלב מסוים חשבתי שיותר מוצלח להציג התרחשות באמצעות צילום (ציירתי מספר שנים)...לפני זמן לא רב,  אשתי נפטרה לאחר מלחמה קשה במחלת הסרטן, והמפלט הראשון מהכאב והכעס על כל העולם היה דווקא הצילום. כיום אני מצלם להנאתי, מנסה להקפיא חלקי חיים שלעולם לא יחזרו על עצמם וכל צילום מטבע הדברים הוא ייחודי ולא ניתן לשחזור!הצילום בשבילי זה היכולת לתת "אטרנטי" - חיי נצח של אותו רגע. אולי כדי לסבר את האוזן אני אוהב הרמוניה ואסתטיקה ויש כאלו שמכירים את הפאן הזה באמצעות המונח "קומפוזיציה".טוב לסיכום הצילום בשבילי הוא חלק מתענוגות החיים.
שנה טובה לך ולכל חברים,מריוס 


 תגובה לדן  
‏יום שני ‏26 ‏ספטמבר ‏2011   23:20

שלום מריוס,

גם ההתייחסות שלך לעולם הצילום הייתה מרגשת ומעמיקה, וניכר שאתה אוהב את התחביב הזה ומצליח גם אחרי כל השנים להתרגש מן ההישג שבצילום מוצלח, בהקפאת הרגע המושלמת. אני מניח שההתרגשות הזו היא תמצית המניע לאהבת הצילום, והיא ממש נהדרת בעיני.

שנה טובה גם לך ואאחל לך (וגם לי) עוד שנים רבות של צילום והנאה מן התחביב האהוב עלינו כל כך.

דן



 תגובה לאהרן  
‏יום שישי ‏28 ‏אוקטובר ‏2011   16:26
למה אי אפשר לעשות פה לייק? :)

 תגובה למערכת האתר  
‏יום רביעי ‏09 ‏נובמבר ‏2011   14:34
אני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך- נהנתי לקרוא :)

 תגובה לאילנה  
‏יום ראשון ‏27 ‏נובמבר ‏2011   16:38


תודה רבה ששיתפת בתשובה לשאלה שאני לא פעם שואלת את עצמי, מה אני אוהבת יותר, לטייל או לצלם, ולמה, והמשפט שכתבת שהצילום זו הדרך שלך להתפעל מן העולם בכל רגע נתון, מתאים לי כמו כפפה ליד. השנייה הזאת של הקליק אכן מגלמת בתוכה את כל המרכיבים שציינת, ובעיקר ראייה יצירתית ואיזשהו דחף פנימי להגיד משהו באמצעות אותו אימיג' וויזואלי. ושיהיה מעניין ומקורי ומיוחד, ובעיקר שלי. במיוחד בתקופה הנוכחית, כשהצילום הפך לאקט כ"כ יומיומי, כשכולם כל הזמן מקליקים את עצמם לדעת, וסתם, כשכבר קיימות כ"כ הרבה תמונות שצולמו וההרגשה היא שהצילום הפך מאמנות למשהו סתמי, בכל זאת למצוא ערך ומשמעות וייחוד בתמונה הזאת - שהיא שלי.

התופעה שתארת של להסתכל על העולם דרך העינית ולמסגר פריימים מעניינים, למצוא את הסיפור בהתרחשויות הוויזואליות הסובבות אותך, גם אם אין עלי מצלמה - זה כנראה משהו שמאפיין צלמים שנגועים חזק בחיידק... אבל זאת אכן הנאה, ועבורי התוצר הסופי חשוב הרבה פחות לעומת רגע הצילום עצמו, כשאני בטבע מול הנוף, או הפרח, או האנשים ברחוב, או כל אובייקט אחר שאני בוחרת להכניס לפריים - באותו שבריר שנייה אני הופכת לעין גדולה שמתבוננת ומתעדת, העולם כולו מבחינתי לא קיים. זה רגע של יצירה, של הנאה. והמצלמה היא המכשיר שמאפשר את זה.

אני חדשה פה באתר ושמחה לגלות שיש עוד אנשים שחושבים ומרגישים כמוני. אני רואה אנשים מקליקים במצלמות שלהם בכל מקום, כל הזמן, רק שבעידן הנוכחי של הזניית הצילום, לך תדע מה עובר להם בראש ברגע הקליק.

אז כתבת פה פוסט שנתן לי הצצה מעניינת למה עובר בראשו של אומן אמיתי שעושה רושם ששואב הנאה אמיתי מכל קליק וקליק...

(בטיול האחרון בנפאל התפלאתי כל פעם מחדש ממאסת המצלמות שנתקלתי בהן הן אצל התיירים והן אצל המקומיים. כולם עומדים מול ההר ומקליקים בטירוף... כמובן שגם אני צילמתי את ההר, וגם את התיירים... ככה גם אני נראית כשאני כל כולי עסוקה בתוך ההכנות לקליק?)