הדיון כאן התחיל מתמונה שצולמה ויצאה מטושטשת (למרות שהמצלמה ביצעה פוקוס אוטומטי).
הסיבה לטישטוש או לחוסר חדות בהמון מקרים אינה נובעת מחוסר פוקוס, כי הרי ברוב המקרים אנחנו מבצעים פוקוס אוטומטי של המצלמה והמצלמה יודעת לפקס היטב.
הבעיה היא אחרת והיא חשיפה ארוכה מדי וגרימה לכך שתזוזה קלה של היד + חשיפה ארוכה גורמת למריחה של התמונה. עשי ניסוי וצלמי בחשיפה ארוכה מאד ובלי חצובה ותראי איך הכל נמרח. אז נכון שלא תמיד זה ממש נמרח אבל גם מריחה של מילימטר אחד תגרום לחוסר חדות בתמונה.
המילימטר הזה הוא מה שהיד שמחזיקה את המצלמה הספיקה לזוז בזמן החשיפה. (ככל שהחשיפה ארוכה יותר היד תספיק לעשות תנועות רבות יותר ותגרום לחוסר חדות גדול יותר).
מתי המילימטר הזה יהיה משמעותי יותר? ככל שאורך המוקד יהיה גדול יותר. למה? כי כל מילימטר שתזוזי עם היד יהיה עשרות סנטימטרים בפריים עצמו. כדי להמחיש זאת קחי את המצלמה כווני את הזום להכי גדול שאפשר (אורך מוקד הכי גדול) ונסי לכוון עכשיו את המצלמה על נקודה רחוקה ולשמור אותה במרכז הפריים, לעומת זאת, כווני את הזום להכי קטן (אורך מוקד הכי קטן) ועכשיו התקרבי אל אובייקט מסויים ונסי לעשות את אותו הדבר. את תבחיני שככל שהזום גדול יותר כך קשה יותר לשמור על יציבות. למה? שוב, כל סטיה הכי קטנה של היד גורמת לסטיה גדולה פי כמה בטווח הארוך יותר.
זאת הסיבה שככל שמשתמשים בזום גדול יותר (אורך מוקד גדול יותר) יש צורך לשמור על מהירות חשיפה מינימלית כדי לא לגרום לטישטוש, כלומר שזמן החשיפה לא יאפשר "לשמור" את התזוזה של היד שמחזיקה את המצלמה. ואם למשל אנחנו מצלמים באורך מוקד 300 מ"מ, נקפיד לא לצלם במהירות נמוכה יותר מ-1/300 אחרת סביר שנאבד חדות.
לסיום, הפורום נועד לשאלות ובירורים, אין כאן שיחות אישיות לכן אין צורך להתנצל.