אומנות הצילום

בפרק זה אני רוצה להניח שהאנשים שהולכים ללמוד צילום, בין אם זה ע"י קריאת ספרים או מדריכים כגון הנוכחי או בקורסים מסודרים, הם אנשים שרוצים ללמוד לצלם בצורה אומנותית.

למרות שלא למדתי צילום וגם לא קראתי בשום ספר צילום, ניסיון של שלושת השנים האחרונות ועיון באלפי תמונות וביקורות העניק לי רקע ובסיס טובים למדי ועליהם אני מתבסס. חלק גדול מהידע שקשור לצד האומנותי של הצילום נצבר אצלי בקריאת מאות ואלפי תגובות של אנשים בבלוגי הצילום, בגלריות ובעיקר, בפורום אומנות הצילום של תפוז. תודה רבה לכולכם.

אני מקווה שביום מן הימים אוכל להרשות לעצמי קורס מסודר וקריאת כמות גדולה של ספרי צילום בנושא זה ובכלל. מבטיח לכם שאכתוב אז את פרק ההמשך.

את התמונה האומנותית אני הייתי מגדיר כתמונה שיש בה אחד או יותר מהמרכיבים הנוספים מלבד המרכיב התיעודי:

1. רעיון (מקורי) – גם רעיון שהועתק פעם או פעמיים עדיין נחשב אצלי מקורי.
2. מסר או תחושות.
3. צבע מיוחד
4. זווית ראיה יפה ולא שגרתית.
5. קומפוזיציה של פרטים בתמונה שיוצרים משהו מעניין או בעל אחד או יותר מהסעיפים האחרים.
6. מידע חדש ומעניין.
7. צחוק
8. חדות  יוצאת דופן.
9. עומק שדה נמוך מאד/גבוה מאד או יחסים קיצוניים בין עומקי השדה של האובייקט והרקע.

ברור שעל טעם וריח אין מה להתווכח. כאשר מדברים על יופי אז האחד ימצא יופי והשני ימצא כיעור. לפעמים תמונה מאד מכוערת היא בעלת ערך מוסף בפני עצמה. ואכן את כל הסעיפים הללו ואחרים שאולי שכחתי אפשר להכליל כערך מוסף לתמונה התיעודית גרידה.

קשה לי להגדיר את האחוז של כל סעיף במכלול של הערך המוסף לתמונה אומנותית אבל אני יכול לומר שהרעיון (סעיף 1) תופס אחוז חשוב והוא בעצם מאפשר לצלם בינוני עם ציוד צילום אוטומטי להוציא תמונות מדהימות רק בגלל הרעיון לצילום. כמובן שהצילום עצמו צריך להיות לפחות בינוני מבחינה טכנית.

מדוע כדאי לצלם תמונות אומנותיות?

התשובה פשוטה מאד. צילומים תיעודיים של המשפחה לא מספיק מעניינים. מסתכלים בהם פעם פעמיים, מעבירים לאלבום ונזכרים בהם אחרי 20 שנה. לפעמים חלק מהם הולך לאיבוד. גם בעידן הממוחשב, צילומים דיגיטליים שאינם בעלי ערך מוסף נוטים להיעלם בסבך הפרמוטים והגיבויים שלא נעשו ושכן נעשו למחשב. לא תמיד יש לנו בראש לבצע צריבות, לבצע גיבויים ולוודא שהצילומים עדיין בחיים. מי באמת זוכר איזה צילומים הוא צילם והיכן הם נמצאים.

צילומים אומנותיים שהשקענו בהם מחשבה וזמן מטבע הדברים הם בעלי ערך ואינם נשכחים ואובדים כל כך מהר. וזאת מלבד יתרונות רבים אחרים כולל אפשרויות כלכליות בלתי מבוטלות. לעולם אי אפשר לדעת איזו תמונה אקראית שיצאה אומנותית תזכה במקום ראשון בתחרות צילום ואח"כ הדרך אולי קצרה לצילום מקצועני.

מי בר הסמכא לקבוע את איכות התמונה שלנו ומה באמת קובע?

ההחלטה על איכות התמונה תיקבע קודם כל על ידי הצלם עצמו. תמונה מוצלחת בעיני הצלם היא השלב הראשוני בדרך לתמונה אומנותית.

לכל כלל יש יוצא מהכלל ואני מכיר תמונות שהצלם (אני למשל), לא ממש התלהבנו מהם אבל הקהל כן. בדרך כלל צלם שלא מתלהב מהתמונה שלו – צודק.

במסגרת הביקורות שאני נותן על צילומים בפורומים ובגלריות שונות של צילומים סיגלתי לעצמי מבדק מכושף שפועל ברוב המקרים:

על כל תמונה אני שואל "האם הייתי רוצה להגדיל להדפיס ולמסגר את התמונה הזו אצלי בסלון".

אפשר גם לשאול "אם הייתי רוצה להגדיל להדפיס ולמסגר ולתלות בחדר ילדים".

והשאלה האחרונה שאפשר לשאול: "האם הייתי רוצה לראות את התמונה הזו בשומר המסך שלי במחשב".

אלו שאלות אובייקטיביות שנותנות לי כמעט תמיד את התשובה הנחרצת והמסכמת לאיכות האומנותית של התמונה. לא חשוב כמה סעיפים של ערך מוסף מילאה התמונה. אם אני לא רוצה לראות אותה אפילו בשומר מסך אז היא בינונית.

זו אחת הסיבות שאני לא מרבה בצילומים אומנותיים של בני המשפחה שלי. בכל אופן לא צילומים שעליהם ארצה יותר מאוחר ביקורת ופרסום. בצילומים כאלה אנחנו לא ממש אובייקטיביים. כדאי בצילומים כאלה לנסות לראות אותם בעין מאד בלתי משוחדת אם אנחנו מצפים לאהדה לתמונה מצד אנשים זרים.

1.     נושא התמונה או הרעיון

הדבר הראשון שעולה בדעתי לומר על הסעיף הראשון הוא לא לערבב נושאים ורעיונות. בניגוד למה שהיינו סבורים, שאם נושא אחד הוא ערך מוסף מסוים, הרי שאולי שני נושאים מעניינים עשויים להוות יותר ערך מוסף.

אולם הדבר אינו עובד כך. ריבוי נושאים מאבד הכל. ולמה הכוונה:

צילום של כלב עושה סלטה מול שקיעה מדהימה  נותן דייסה. כלב עושה סלטה זו תמונה מעניינת. לא יכול לנחש ולדמיין כמה ערך מוסף תמונה כזו מקבלת אבל יש ללא ספק סיכוי לתמונה לככב בשומרי מסך. מי יודע אולי גם מישהו ירצה לתלות אותה על הקיר. תלוי עד כמה חדות יש בצילום ועד כמה רואים את הכלב בהגדלה.

שקיעה מדהימה בהחלט ראויה לשומר מסך. סתם שקיעה יפה זה לא משהו מיוחד. אבל הכלב שעושה סלטה הורס את השקיעה. המתבונן לא יודע במה להתרכז ובעצם מאבד את העניין בתמונה. מתמונה כזו יוצאים עם תחושת תסכול ופספוס.

יש אמנם שילוב

המאמר הזה מועתק אחד לאחד ממאמר שכתב עמית.
לעמית בלוג בנושא הצילום באתר תפוז, והמאמר שהעלת לפורום כאן, מועתק במלואו מהכתובת:
http://www.angelfire.com/in4/amidc/ch3_photoart.htm

עם כל הכבוד, לפחות תיתן קרדיט לכותב המאמר.

עמית מציין לא אחת גם באתר שלו וגם המאמרים, שהוא חובב ומתחיל, ולומד ממאמרים ומפורומים באינטרנט, ואתה מיצג את עצמך כחברה העוסקת בצילום מקצועי, חתונות, אירועים ועוד...

נ.ב.
הבלוג של עמית בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=amit

איזה יבוש.

אני לא סובל שעושים את זה.

זה קרה לי ועמית כל הכבוד