מישהו יכול להסביר לי...

מדוע התמונה הזו נדחתה בגלל "לא בפוקוס"?

הודעה זו ללא תוכן

הודעה זו ללא תוכן

מיקוד – או פוקוס כמו שרבים מאיתנו אוהבים להגיד. כדי שהאור העובר דרך העדשה למצלמה יתמקד בדיוק בחיישן יש להזיז אלמנטים מסויימים בעדשה שזהו תפקידם. פוקוס אוטומטי עובד באמצעות חיישן לינארי (קווי) בעל מספר פיקסלים שמודד קונטרסט באיזור מדידת הפוקוס. מנוע המצלמה או מנוע העדשה מזיזים את האלמנטים האחראיים למיקוד עד שהחיישן מזהה קונטרסט ברור. ראה דוגמא. לכן יש לבצע מדידת פוקוס על איזורים עם קונטרסט (על מסגרת של תמונה ולא על קיר חלק) ואיזורים בעלי קונטרסט ניצב לחיישן, כלומר אם חיישן המיקוד הוא קווי אופקי ואני אנסה להתמקד על תריסים לחיישן תהיה בעייה, לכן אני אטה את המצלמה בזווית, אנעל פוקוס ואסובב אותה בחזרה. במצלמות רפלקסיות החיישן האמצעי הוא בדרך כלל מוצלב (גם אנכי וגם אופקי) ולכן הוא המהיר והיעיל ביותר. ישנן 3 שיטות למדידת פוקוס: ידני (הצלם מפקס ידנית), יחיד (המצלמה נועלת פוקוס על הנושא Single) ורציף (העדשה כל הזמן מחפשת פוקוס ומתעכבת על נושאים בפוקוס Continuous). עדשות בעלות מנוע עצמאי מהיר (USM, SWM, HSM וכו') יפקסו מהר יותר מעדשות המשתמשות במנוע של המצלמה. עדשות בעלות מפתח צמצם גדול יותר יתפקסו מהר יותר בתנאי תאורה חלשה.

www.galitz.co.il

אבל כאשר אני מגדיל את התמונה ורואה את מתאר הנוצות של היונה, אני לא מבין כוונת המבקר באומרו "לא בפוקוס". את זה הייתי רוצה להבין.

בצורה חדה וברורה? לא. זאת הכוונה

האם במרחק כזה ובגודל כזה, היונה יכולה להיות יותר חדה? אני חשבתי שלא. האם טעיתי? יש לך דוגמה?

של היונה. אתה מוזמן להכנס לקטגורית תמונות הציפורים באתר ולהתרשם מהחדות והפוקוס.

אני תמיד בעד שאם תמונה לא יצאה טוב ולא משנה מאיזו סיבה עדיף לגנוז ולא להעלות לאתר ולתרץ ב"לא הייתה ברירה" "זה בכוונה" וכאלה. ההערה הזאת לא מכוונת רק אליך אלא לכלל החברים.

אם יש לך עוד שאלות בכיף

יש באתר הזה משהו אכזרי וחשוף. לפעמים חשוף מדי. זה לא פשוט לי. לפעמים, אני נשבע לא לחזור לפה יותר. אבל אני רוצה ללמוד וכאן אני לומד. לא תמיד מסכים ולפעמים כועס אבל אני חושב שאני מתחיל להבין. לאט לאט. זה לא תמיד כיף אבל זה חשוב לי. וחוץ מזה אני לא טוב בלקבל הערות. אז תודה.

שאחת המטרות החשובות של האתר הזה להבדיל מאתרים אחרים זה למכור את התמונות שלנו... אתה צריך לחשוב מהצד של הלקוח. לרוב הלקוחות לא מבינים בצילום ורק מחפשים תמונה, מן הסתם לקוח שלא מבין בצילום ומחפש לדוגמא תמונה של פרח לא יתקרב לתמונות שהן לא בפוקוס או עם רעש דיגיטלי וזה לגיטימי הם משלמים כסף אתה מבין?

עוד מטרה חשובה של האתר לדעתי זה לחסן מפני ביקורות והערות כי רק ככה לומדים.

אתה קולט כלב מלק לעצמו את הביצים-> אתה תופס מצלמה-> אתה מצלם חרא תמונה-> כולך בהתלהבות מהכלב שליקק לעצמו את הביצים, אתה מעלה אותה לאתר-> באתר מסבירים לך שזו חרא תמונה-> אתה אוכל על זה כאפות-> אתה מצלם תמונה יותר טובה-> אתה מעלה לאתר-> מסבירים לך שזו חרא תמונה, רק קצת פחות חרא-> אתה אוכל על זה כאפות-> אתה מצלם משהו יותר טוב->......->אתה מצלם משהו יותר טוב-> מסבירים לך שזו חרא תמונה, אבל אתה משתפר-> אתה אוכל על זה כאפות-> אתה מצלם משהו מדהים, תפיסה של פעם בחיים, פריים מדויק, חד, צילום מושלם, ברמה של נשיונל ג'יאוגרפיק, באיכות נדירה שמכניסה אותך לרשימת 3 הצלמים הטובים בתולדות העדשה-> אתה מעלה את זה לאתר -> מסבירים לך שזו חרא תמונה, אבל בסוף עוד ייצא ממך משהו; מישהו גם מנקד 2 ולא כותב למה-> אתה אוכל עליו כאפות.

בשורה התחתונה- עם כל הקטילות כאן, עדיין נראה לי שזה המקום ללמוד ממנו, ולא בישראבלוג שכולם יתלהבו שם מהפוסט החדש שלך: "כלב שמלקק לעצמו את הביצים".

מדויק.

שנון.

רק שאף-אחד לא מבטיח לך שתצליח לעבור משלב אחד לשני. מי אומר שאתה מצלם תמונות טובות יותר?אתה יכול להמשיך להיות תקוע באחד השלבים הראשונים ולרטון. או להגיד לעצמך, יאללה ביי, אני עובר לחמר. את זה בטוח אני לא אוכל להעלות לשום אתר...

אז כנראה שאתה צריך להישאר בתחום הצילום-לאלבום-המשפחתי.

לצילום, כאומנות, יש פרמטרים וסטנדרטים- וגם טכניקות כדי לעמוד בהם. אם אני שר ומזייף, ואומרים לי את זה- אני יכול ללמוד להקשיב לעצמי, ואני יכול לפרוש לסשנים במקלחת. אבל אף אחד לא ירצה לשמוע אותי שר אם אני מזייף, נכון?

תחליט- אם אתה רוצה להשתפר, אתה מוזמן לקבל ביקורת. גם מביקורת מעליבה לומדים, תאמין לי- קיבלתי הרבה כאלה.

אם אתה לא משתפר, זה רק כי סירבת לקבל ביקורת- לא כי יש לנו סטנדרטים של המטרופוליטן- ובסופו של דבר אתה תמצא את עצמך מצלם לאלבום, לא שיש בזה משהו בזוי.

במקום להתעצבן- תלמד לצלם בISO נמוך, עם ייצוב של המצלמה בהתאם לאורך החשיפה, ומדידת פוקוס מאזור מתאים; ואח"כ נתחיל לדבר גם על קומפוזיציה וצבעים..

הולך?

א. כבר מזמן הפסקתי להתעצבן.

ב. הפעם סלח לי אבל קשה לי להסכים איתך.

ג. פרמטרים וסטנדרטים הם מאוד חשובים, נכון אבל הם גם נוצרו כדי לשבור אותם. יש באתר הזה הרבה תמונות שטכנית הן מדהימות (באמת) ולא עושות לי כלום. לעומתן יש תמונות ממש לא מושלמות שמקבלות ניקוד גבוה מכולם. כנראה שלא הכל כזה ברור.

ד. יוסי בנאי הוא אלוף הזייפנים ואני מת עליו. ואן-גוך נחשב בזמנו לקיטש ומכוער ואתה יודע מה יצא ממנו בסוף.

ה. זה לא אומר שלא צריך ללמוד ולהשתפר. אבל אם מישהו חושב שיש חוקים ברורים לדבר הזה, הוא טועה. ואם אתה חושב שהמסלול ברור וידוע מראש, כאן פה יש טעות.

לא?

ברור שסטנדרטים ופרמטרים נועדו להישבר, אחרת לא תהיה אבולוציה באומנות. 200 שנה לפני שנולד הג'אז, גם היו מוציאים להורג מי שהיה מנגן אקורד DIM; אבל אתה לא יכול לאלתר על TAKE 5 לפני שלמדת לנגן את יונתן הקטן. כלומר- אתה יכול, אבל אני לא מבטיח לך שמישהו- כולל אותך- באמת יאהב לשמוע את זה.

אני מרגיש שאנחנו נכנסים לויכוח פוליטי. כן להחזיר שטחים? לא להחזיר שטחים? זה לא מוביל לשום מקום. אתה אומר שחייבים ללמוד ואני מסכים איתך. ואני אומר ש"באומנות כמו באומנות, אין דבר כזה אין-דבר-כזה" (לא אני המצאתי את זה). ואני חושב שאתה מסכים איתי בדבר הזה. מצחיק אותי שבן 40+ אומר לבן 20+ "פרוץ גבולות!" ובן 20+ עונה "למד!". זה היה אמור להיות הפוך, לא?

אם תראה את העבודות שלי, אם תשמע את המוזיקה שלי, אם תכיר אותי כבנאדם- תדע שאין לי גבולות.

אני פשוט חושב שלהחליט מה בשבילך ומה לא, זו החלטה מודעת שצריכה להיות מבוססת על התוצאה שאתה רוצה להשיג, ולא על הקשיים שבדרך להשגתה.

רוצה לפרוץ גבולות? קודם תבדוק איפה הם עוברים, קודם תחקור את השטח שהם סוגרים. רק כשהשטח הזה יהיה באמת קטן עליך, לפריצת הגבולות שלך תהיה משמעות אמיתית.

דע שאני מדבר איתך יותר משאני מדבר עם אשתי (רק שתבין כמה מעט אני מדבר איתה).

ועכשיו עברנו מפוליטיקה לפילוסופיה (עד לאן?)

א. אתה לא צריך להעיד על עצמך. דבר ראשון שהלכתי לראות הוא העמוד שלך עם התמונות. מאוד יפות. מאוד אהבתי את הרגליים במים (זה אתה, נכון?). אחת התמונות היפות באתר הזה. הנה. טכנית, היא אולי לא מדהימה אבל יופי של תמונה.

ואחרי החנופה, הנה הפילוסופיה.

שאלת השאלות היא האם אנו שולטים על חיינו. האם יש דרך סלולה וברורה שעלינו לעבור על-מנת להגיע אל המטרה הנכספת? האם (כפי שאמרת) כדי לפרוץ גבולות עלינו לבדוק קודם מה יש בתוכן, לשלוט היטב בקיים ורק אז לחפש החוצה? האם כדי למצוא סגנון חדש במוסיקה, עלי קודם לשלוט היטב בסגנון (סגנונות) הקיים (הקיימים). גם דוגמה שלך.

אני שולח אותך אל הסרט "אמדיאוס" (אם טרם ראית) הגיבור שם (סליירי) שהוא מלחין ידוע שכותב ע"פ הספר ועושה הכל "כמו שצריך" משתגע מהמוצרט הזה, החנטריש הזה, הזבל הזה, שמוציא תחת שרביטו כבדרך אגב יצירות מופת שהוא בחיים לא יצליח ליצור ובמשך כל הסרט הוא שואל את עצמו, איך? איך הוא עושה את זה? איך אני לא מצליח?

אומנם הנושא שם הוא "גאונות" ולא על זה אני רוצה לכתוב לך כאן אבל התשובה היא אותה תשובה: אין חוקים, אין דרך ואין צדק.

אתה תעשה מה שתעשה (אתה תכבוש פסגות, אני אתבכיין בואדיות) בתקווה שתגיע לאן שהוא מתישהו. אף-אחד לא מבטיח לך כלום.

מה שבטוח ועל זה שנינו מסכימים, כל מה שיש לך לעשות הוא להמשיך לנסות.

לילה טוב.

קיצר- מכיר את זה שערסים דופקים איזה משפט לבחורה, משהו סטייל "מה בחורה חמודה כמוך עושה בראש מלוכלך כמו שלי?"; וכשהיא מנפנפת אותם בנימוס הם באים ביציאה של "מי בכלל ייגע בך, יא כונפה?!"

עכשיו, שניהם יסיימו את הערב בלי אקשן, רק שאצל הבחורה זה מבחירה מודעת, ואצל הערס זו ברירת מחדל.

באופן מופלא לחלוטין, אתה יכול להיות כמו כל אחד משניהם באותה סיטואציה, רק לא באותו זמן. אתה יכול לומר לכל עולם הצילום "מי בכלל ייגע בך, יא כונפה?", כי אתה ממשיך לקבל עוד ועוד ביקורות שליליות על זה שאתה לא מצליח לשחרר פריים אחד נכון; ואתה גם יכול לוותר באותה מידה בדיוק על סולמות הערכים, החוקים והמדדים של אותו עולם, אחרי שהם כבר בכיס שלך, ולמלמל איזה "לא, תודה..", כשאתה יודע שאם היית זונה אומנותית כבר מזמן היית טוחן צבעוניות ושלישים כמו בספר- אבל אתה רוצה לצלם דווקא חושך ע"ג פילם פג תוקף כדי להשחיל לכל ה"מבינים" שמשחילים לך מסרים וסיפורי חיים על כל תמונה של כלב שמלקק לעצמו את הביצים.

בסופו של דבר, אתה צודק: יצירתיות זה לא משהו שלומדים, זה משהו שמקסימום לומדים לטפח. מה שאתה כן לומד, לעומת זאת, זה איך לקחת את התמונה שאתה רואה בשתי העיניים שלך, על כל ארבעת המימדים שלה, ואת היצירתיות נטולת המימדים שגועשת לך בראש- ולהכניס את כל זה לתמונה דו מימדית של כמה מגה פיקסל, בלי לאבד כלום מהסצנה הזאת.

לצייר לעצמך בראש את התמונה הכי טובה בעולם- זו גאונות.

 להצליח לצלם אותה בדיוק כמו שתיכננת- זו בסך הכל טכניקה. סתם, משהו שלומדים.

ממש ה"אני מאמין" של כל צלם.

גדול.

הזכרת לי אותו עם הסיפור שלך על הערסים. קאמי בכלל האמין שאין לך שליטה על החיים שלך אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לקחת אחריות עליהם.

וככה הגיבור שלו יורה בערבי ולא כל-כך ברור לו למה. בגלל האור המסנוור, בגלל קול המים במעין. הוא לא יודע. אבל ברגע שהוא יורה את היריה הראשונה, הוא מרוקן עליו את כל המחסנית. כי הוא לוקח אחריות על מה שהוא עושה. גם אם לא ברור לו מה.

הבחנה כזאת שנונה ומדוייקת עוד לא היתה פה ......

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.......... גדול.