אי - סימטריה ומיקום האוביקט קשור גם לחוק השלישים. הרבה טקסט נשפך על הנושאים האלה.
לדעתי בזמן הצילום עדיף להסתמך על תחושות. חוקי הקומפוזיציה יכולים לעזור לך לנתח את התחושות האלה. באותה מידה הם יסבירו לך אי נוחות מתמונות שעשויה להיות מכוונת. הסדרה האחרונה של עדי נס למשל, היתה נקטלת פה באתר (בכל אופן התמונות שלא היו נפסלות) בשל שימוש חזק באנטי קומפוזיציות כמו חיתוך רגליים ואופק עקום (כן כן!!!) שלדעתי נועד ליצור תחושת אי נוחות מכוונת.
גם בהתבוננות בתמונה כדאי קודם לבחון אילו תחושות היא מעבירה ולא אם היא עונה על "חוקים". לצערי אחרי ששומעים 10 פעמים על "אופק עקום" ו"מירכוז" קשה להשתחרר מזה.
ש "להימנע ממירכוז" או אפילו "למקם את האוביקט בנקודת הזהב" הן נוסחאות, ומי שמצלם תוך כדי מחשבה על נוסחאות לא יגיע רחוק.
כשאני מצלם אני לא חושב האם האוביקט ממורכז, אלא מה אני רוצה להראות בו ומה אני רוצה לראות סביבו וזה לא מפריע אם הוא כן או לא במרכז
יש כללי אצבע. קווים מנחים. רעיונות מקובלים.
אבל לפעמים דווקא כששוברים את כל הכללים מקבלים תמונה נהדרת. לדוגמא תמונתה של טס: "מול השמש"
החוק היחיד הוא שצריך ל"הרגיש" את התמונה. זה בא עם הניסיון. (אני מקווה)
"מפריע לי המירכוז|" היא בעייתית, יכול להיות שבפריים מסויים עדיף למקם את הנושא במקום X ולא במקום Y ואז יכול כותב הביקורת לכתוב, אם היית ממקם את הנושא בפינה הוא היה בולט יותר, אבל אני לא מבין למה מרכוז "מפריע"