אמנות או אומנות?

הי, אני חדשה באתר. מטיילת הרבה בעולם עם מצלמה פשוטה. שמחתי לגלות את האתר הזה שבו אוכל לשתף את חוויותי כפי שהונצחו בתמונות אבל אולי לא הגעתי למקום הנכון. לעיתים התגובות שאני מקבלת קשורות לחלוטין ולגמרי לטכניקה, שלי אין בה מושג   , כמו כן ישנם צילומים מדהימים (!!!!) שאני רואה באתר שלי אין סיכוי לצלם מאחר ואין כל ידע בטכניקה (למשל טיפה, פרח מקרוב ועוד...) אני מחפשת מצבים מעניינים, צבעים יפים והרמוניה. וכמובן ענין עיבוד התמונה שאין לי כל ידע בו. אז מה דעתכם? היכן הגבול בין אמנות לאומנות?  האם צלם הוא גם גרפיקאי? אולי עלי לקחת קורס כלשהו....? :) אודה לכם על דעותיכם.

צרפתי תמונה של ילדים משתוללים בגשם ברחוב בויאטנם

ענת

ללא טכניקה כישרון לא יכול לצאת מין הכח אל הפועל. אני לא מאמין באומנות ללא טכניקה. עוד לא ראיתי ציורים של ילדים בכיתה ג' מוצגים במוזיאון יוקרתי שאנשים משלמים כדי לראות אותם...

אי אפשר לדלג על הטכניקה בדרך לאמנות. ומי שעושה זאת לדעתי אוהב לדמיין שהוא אמן יותר מאשר להיות אמן באמת. אם אין לך מושג בטכניקה ואת חובבת צילום שרוצה לפתח את כישרון הצילום שלך (ואולי לזכות בתואר אמנית) - אז הגעת בהחלט לאתר הנכון. אם את בוחרת לדמיין שאת אמנית צילום גדולה אפילו ש"אין לך מושג בטכניקה" - אז ברור שצפויות לך כאן אכזבות גדולות כי זה לא נעים להיות "אמנית גדולה" ולקבל הערות על טכניקה......

ולסיכום, טכניקה היא דבר שניתן לרכוש יחסית בקלות. זה לצבור ידע ולהתאמן. אל תבחרי בדרך הקלה והמהירה - היא אולי קצרה יותר אבל היא לא מגיעה לשום מקום...

עולם הצילום הוא רחב מאד והוא כולל עבודות מרשימות וגם מעובדות של טיפות פרחים וכו' ולצידן יש בהחלט הרבה מקום להקפאת מצבים מעניינים צבעים יפים והרמוניה. וכן, גם בסוג זה של צילום יש מקום לשפר את הטכניקה וכאן בהחלט תוכלי לקבל טיפים בכוון.

צלם הוא לא בהכרח אשף פוטושופ. צלם הוא גם מי שיש לו עין טובה לתפיסת סיטואציות וגם מי שיש לו את הכשרון להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולך לפי המעט שהספקתי לראות יש לא מעט משניהם.

מקווה שתמשיכי לשתף אותנו בחוויותייך.

ענת, זו באמת מלכודת. אני חושבת שפיקסו צוטט כאן בעבר שאמר "הייתי רוצה לשכוח כל מה שלמדתי". הלימוד לפעמים מונע את הספונטניות שביצירה. האם אנחנו מצלמים לפי הרגש והעין או נזכרים בכל מני כללים וחוקים? מבחינה זו - צריך להזהר.

מצד שני, אין גבול לידע שיכול להרחיב ולשפר את מה שאת (אנחנו) יכולה לעשות, וכשיש לך ידע את יכולה להשתמש בו או לא ולפעמים ללכת עם הכללים.

היו לי חילופי הודעות עם כמה חברים כאן שהצהירו שהם לא מעבדים תמונות מסיבות אידאולוגיות. במקרה כל אלה שהצהירו כך, גם לא ידעו לעבד תמונה. אני חושבת שזו אידאולוגיה מקובלת, אבל אם אתה בוחר בה (כאידאולגיה) מתוך הכרות עם מה שאתה מוותר.

עיבוד, ד"א,  הוא לא גרפיקה בהרבה מקרים הוא תחליף קל יותר ופחות מסריח לחדר החושך.

ולא נטל...

זה עניין של אופי, יש שטועים להפוך ידע לנטל ויש שיודעים לנצל את החופש שהוא נותן.

מסכימה אבל לא יודעת אם המילה "אופי" מתאימה. זה יותר יכולת, ואני לא חושבת ש"טועים" כי במקרים רבים זה לא רצוני ולא ממש במודע.

כנראה שפיקסו חשב שזה קצת נטל. אני גם מכירה הרבה אנשים שעד שלא אמרו להם "קו אופק" הם לא הבחינו בקו אופק עקום ובטח לא קו שעקום במעלה אחת (אני בינהם) וברגע שלמדו את החוק זה קופץ להם בעיניים.. האם בתת מודע הם ראו בעבר שהתמונה "פחות טובה"? לא יודעת. האם הם נהנים היום פחות מתמונה כזאת? כן.

ויש שמצלמים בקומפוזיציות מעניינות ו"נכונות" גם בלי שום ידע ויש שצילמו די גרוע פעם אבל למדו חוקי קומפוזיציה וכשהם מרימים את המצלמה הם חושבים "לא למרכז, לישר קו אופק, שני שליש..."

שלא תבין, אני לגמרי בעד ללמוד וגם עושה את זה. ללמוד להבין תכנית את המצלמה ומה אפשר להפיק ממנה - בטח משפר את היכולת להפיק תמונות טובות. ולדעת חוקי קומפוזיציה זה חשוב מאוד אם אתה יודע גם לשבור אותם כשצריך ולתת לרגש להשתתף בתהליך.

אני לא בטוחה שאנחנו יודעים בעצמנו מה גודל הנטל של הידע שלנו.

כל כך הזדהתי עם מה שכתבת חשבתי שאני היחידה באתר שאין לה מושג בטכניקה... גם אני כמוך משוטתת בעולם ובארץ עם מצלמה פשוטה ומנציחה את רגעי הבריאה היפים אני אוהבת לתעד את שמחת החיים של הולם את היופי וצבעיו המדהימים ובעיקר את שקיעותיו אף פעם לא חשבתי על טכניקה ידעתי שאולי היא מעכבת אותי מליצור תמונות בסדר גודל עולמי (וכפי שהתברר לי באתר אפילו מקומי...) אבל אני בכל זאת מאמינה שהרגש הוא המנצח ולא הפוטושופ (שאין לי מושג בו...) חבל לי שרוב הניקוד כאן ניתן לפי הטכניקה ולפי מושגים שאין לי בהם מושג אבל מה שבטוח זה שאינני רוצה ללמוד צילום כי אני יודעת בוודאות שזה יכבה לי חלק מהרגש

את ממש לא חייבת, אבל לתרץ את זה בזה שזה "יכבה לך את הרגש" זו אמירה מתוך בורות.  ובכל מיקרה בקורסי הצילום (לפחות אלה שאני מכיר) הטכניקה היא לא חלק עיקרי, אבל היא מרכיב בסיסי שצריך ללמוד אותו בדרך לתמונות טובות יותר.

מעט ידע לא יכבה לך שום רגש אבל בהחלט יאפשר לך לצלם תמונות טובות יותר. קצת מחשבה לפני הלחיצה על הכפתור תעזור לך להדגיש את הנושא, להוציא מהמסגרת או לטשטש פרטים שמפריעים ברקע, להשאיר את הצבעים מדהימים גם בתמונה, ולהיות מרוצה יותר מהתמונות שאת מצלמת. כל זה בלי פוטושופ. בעזרת הפוטושופ תוכלי להפוך תמונה טובה למצוינת. אבל תמונה גרועה תישאר גרועה תמיד.

את ממש לא חייבת ללמוד דבר
פשוט קחי מצלמה אוטומטית ותתחילי לצלם, זה אולי ימנע ממך לצלם בתנאים קיצוניים אבל ברוב המצבים האוטומט עושה את העבודה לא רע,

אבל לא פעם שמעתי את בנות המין השני שאנחנו הגברים הרסנו את אומנות הצילום והפכנו את זה לעניין טכני...

אני לא קונה את זה, תאמיני לי שככל שאני שולט יותר טוב בטכניקה ככה זה בא לי יותר בטבעיות, הקו אופק המיושר, המיקום של האובייקט בקומפוזיציה, זה לא משהו שאני צריך להתחיל לחשוב עליו, זה פשוט יוצא כאינסטינקט, בנוסף צילום זה אומנות והידע הטכני הוא המכחול של הצלם, כדי לבנות את הקומפוזיציה איך שאני רוצה מבחינת עומק השדה והתאורה אין מנוס מהבנה טכנית, לא יעזור כלום, אז די להתלונן, הכי קל זה לבוא ולהגיד שאנחנו רק רוצים לצלם וזהו, זה לא פועל ככה, בטח שלא פועל כך כאשר רוצים ליצור צילום אומנותי. ובסופו של דבר כשלומדים לצלם יותר נכון גם הצילומים הסתמיים הופכים להרבה יותר טובים וכך מרוויחים כולם.

לא רק שלא צריך להיות טכנאי כדי לצלם טוב - אלא שלצד הטכני אין כל משמעות בצילום מעבר לשליטה טכנית,

כל זמן שאת לא מנסה לצלם בתנאים קיצוניים - את צריכה רק מצלמת "פוקט" כדי לצלם טוב, כל הרכישות של ציוד יקר לו משפרות את הצילום אלו רק מרנות לך אפשרות לצלם בתנאים קיצוניים,

כנסי לפה -

http://www.nonphotography.com/

ותראי מה אפשר לקבל עם מצלמת פוקט

בלי קשר לזה - ללמוד זה תמיד טוב :)

תודה למגיבים.

קראתי את התגובות וחשבתי לעצמי....

בבית ספר (זה היה מזמן....) החלטתי לעשות בגרות של 5 יחידות בספרות וזאת בעקבות אהבתי לקריאה... ואז התחלתי לחפש דמויות שטוחות ועגולות, סוגי עלילה וניתוח של כל פרק....בקיצור, נהרסה לי ההנאה הפשוטה מהסיפור. קת הרגשה כזו היתה לי כאן באתר. אני מצלמת כדי לא לשכוח, כדי להנציח את הרגע, כדי להזכר בחויוה המדהימה שעברתי ואם עכשיו יורד גשם וילדים רצים בגשם ואני תכף נרטבת והולכת לי המצלמה, אז אני לא שמה לב אם הרגל של הילד חתוכה כי זה לא משנה...  אם יש גשר בעל שפה עגולה שהבנאים בנו קצת עקום ויש ברקע גם אופק ובמקרה יש שם גם ציפור מדהימה אז אני אצלם את הציפר וזאת למרות שקו הגשר וקו האופק אינם מקבילים כי אני רוצה לראות את הציפור ! יש מצב שעם קצת עריכה בתוכנה זו או אחרת אפשר "ליישר" את הגשר, זה לא מה שיעשה את הציפור יפה יותר מה שכן זה יראה תמונה לא אמיתית של המציאות. אז אני אולי לא באתר המתאים. אולי יש אתר שבו מפרסמים צילומים מטיולים כדי לשתף חוויות ואני מטיילת הרבה ויש לי אלפי צילומים. בעוד שבועיים אני באפריקה - אוגנדה וטנזניה וגם לשם כמובן אקח את מצלמתי הלא מתוחכמת.

ענת

לפני גיל 17 לנסוע היה פשוט כיף. הייתי עולה על אוטו של מישהו, משתדל לשבת ליד החלון, להסתכל בנוף ולפעמים גם להרדם.

ואז כדי להוציא רישיון היה צורך ללמוד נהיגה.... באסה. פתאום צריך להתרכז בכל מיני דברים, לחפש כל הזמן תמרורים, לאותת שמאלה, להסתכל במראה, לחיצה על הקלאץ' ואז על הברקס,להעביר לראשון, ועכשיו שיחרור איטי של הקלאץ', לעזוב את הברקס, ללחוץ קלות על גז....... לזכור את החוקים, לאותת, להוריד לראשון, לשים שני, לזנק בעלייה... אאאאאוף!!! מה זאת כל הטכניקה הזאת?!?!? הלך כל הכיף!! אי אפשר להינות מהנוף של השדות בצדדים, להסתכל על האנשים שהולכים ברחוב וגם לא להרדם אם עייפים. איזה דיכאון. אחרי שיעור הנהיגה הראשון נהיגה הייתה בעיני סיוט אחד גדול. במיוחד שחודש לפני זה נסעתי במסלול קארטינג בלי שום טכניקה מיוחדת ועם הרבה מאד הנאה....

טכניקה היא הבסיס. והיא דורשת לימוד, אימון ומיומנות. כשתרכשי אותה לא תצטרכי לחשוב כל כך הרבה לפני כל צילום ותצלמי באותה המהירות שאת מצלמת היום אם לא מהר יותר. נכון שהחיים קלים יותר אם מצלמים בלי טכניקה. אבל זה לא רק בצילום זה בכל דבר בחיים. השאלה היא מה המטרה.

אם מטרתך היא לצלם רק כדי לזכור - אין צורך בלימוד רציני של טכניקה ואכן מצלמת פוקט יכולה להיות יעילה (למרום שבדורינו עדיפה מצלמה דיגיטלים בכל מקרה). אם המטרה שלך להיות צלמת - את צריכה ללמוד. ואם אחרי יומיים של למידה את מתוסכלת - זו בעיה והיא בעיה שקיימת אצלך ולא בעיה גלובלית של "לימוד טכניקה = דיכאון".....

סליחה על הבורות... מי זה picshare?

אכן כן, מה שכתבת נכון, פרט לדבר קטן ושולי, צילום עדיין לא הרג אף אחד ...:)או שאולי כן....אני מזמן עברתי לאוטומטי....ולאותה אנלוגיה, גם נהג עם רשיון רשמי של משרד התחבורה יכול בתשלום כמובן להעמיק ביכולות הנהיגה ואולי אף להפוך לנהג מרוצים מקצועי, לא אני ... יש לי רשין משנת 1984 וטוב לי. ומה שכתבת אכן עזר לי להבין... אני רוצה לזכור ולהתמוגג מנחת הטעם הרחוק שטעמתי אז בטיול. לא אכפת לי אם לילד יש 5 אצבעות או שנכנסו רק 4 לפריים, ואם מה שרציתי לצלם זו דוקא האצבע המיוחדת שלו אז כנראה הייתי מצלמת רק אותה בלי כל הילד....רק בהסתכלות על התמונה אני נזכרת בחוויה, בריחות, בקולות ובתחושות.

אני לא רוצה להיות צלמת אני טיילת....אולי אנסה לשלב בין שניהם.... מה אפשר ללמוד בשבועיים? (עד הטיול הבא)

כשתיסתכלי על התמונות שצילמת ובתמונה יהיה גשר ענק גדול ועקום ובתמונה תהיה גם ציפור קטנטנה ציבעונית ויפה שבקושי אפשר להבחין בה את תישאלי את עצמך, למה בעצם צילמתי גשר גדול ועקום?

אבל אם תיבני קומפוזיציה שתוביל את העין להבחין בציפור, כי היא תהיה ממוקמת במקום בולט, והקוים בתמונה יובילו אליה, והציפור תהיה בפוקוס והגשר יהיה מטושטש אז תדעי שרצית לצלם ציפור, ולא רק את תדעי אלא גם אנשים אחרים שיראו את התמונה.

בשבועיים אפשר ללמוד המון, וכל מה שתספיקי ללמוד יגרום לך לצלם תמונות יותר טובות, גם אם לא תחשבי על כל הגורמים האלה בזמן הצילום את תיראי שאת מתחשבת בהם כי את פשוט יודעת אותם, בדיוק כמו שאת לא חושבת על החלפת הילוך בזמן נהיגה את פשוט עושה את זה

רוב ההערות שתקבלי כאן יהיו של צלמים ולא של מטיילים (לפחות מנקודת המבט שלהם על התמונה).

אני הייתי ממליץ לך לפרסם את התמונות באתרים אחרים שעוסקים יותר בטיולים ובמקומות בעולם  ופחות בצילום. כך תוכלי לשתף אותם בחוויות הטיול, בריחות, בקולות ובתחושות ואני מעריך שתמונה שתפרסמי באתרים כאלה תעורר את אותן תחושות גם אצלם כמי שביקרו שם גם ותוכלו לפתח את הדיון שבו את חפצה כל כך....

את צריכה להבין שאת הקולות, החוויות, הריחות לא ניתן להעביר בתמונה אך אפשר לעורר את הדימיון ולעורר תחושות אישיות ושונות אצל כל אחד ואחת. את זה תצליחי לעשות רק אם תצלמי נכון. אם לא תצלמי נכון - התמונות יעבירו את התחושה רק לעצמך או למי שהיה שם ותספיק לו תמונה "קטנה" כדי להדליק שוב כמה תאי זיכרון במוחו.... לא צריך להיות צלמת וגם לא צריך ציוד יקר בשביל זה.

אני גם הייתי ממליץ לך על מצלמת וידאו-כף-יד שניתן לצלם בה גם תמונות סטילס (לתוך כרטיס זיכרון) וגם וידאו כך תוכלי לשמור גם את הקולות וישאר לך לדמיין רק את הריח....

בהצלחה!