לרדת מתחת למים
שנים ארוכות צילום מתחת למים היה מנת חלקם של יחידי סגולה בלבד, אולם המעבר לעולם הצילום הדיגיטלי חולל שינוי מהפכני בעולם הזה שנקרא צילום תת ימי.
היום עולם הצילום התת-ימי נגיש ונוח הרבה יותר, ולכן ניתן לראות עוד ועוד צוללנים אוחזים מצלמות מתחת למים , לרוב מדובר במצלמות קומפקטיות אולם מדי פעם תראו משוגעים לדבר יורדים לצלילה גם עם מצלמות DSLR ומערכת מבזקים מפחידה.
ענף הצילום התת ימי נחשב לאחד מענפי הצילום הקשים והמאתגרים ביותר, כיוון שכמו בצילום רגיל על הצלם להשיג את החשיפה הנכונה, לייצר פוקוס מדויק תוך כדי ניסיון להתמודד עם התנועה של האובייקטים, להשיג את הצבעים הנכונים, וכמובן להתמודד עם תנאי תאורה בעייתיים. בצילום תת ימי התוצאה לעיתים רחוקות משקפת את מה שראינו בעינית ולכן הניסיון והמיומנות של הצלם הם גורמים מכריעים להשגת תמונה טובה. גם עבור צלמי טבע מנוסים, כאשר חוצים את הקו הזה המפריד בין הסביבה היבשה לרטובה רמת הקושי עולה בצורה דרמאטית כיוון שמוסיפים מגוון רחב של פרמטרים חדשים לעולם הצילום המוכר.
מאמר זה אינו בא ללמד צילום תת ימי, ולכן השתדלתי לא לגלוש לכיוונים טכניים או מורכבים יתר על מידה. אני אנסה להכיר לכם את העולם המוכר למעטים שנקרא צילום תת ימי תוך כדי פירוט לגבי האתגרים, היכרות ראשונית עם העולם התת ימי וכמובן הז'אנרים השונים בצילום התת ימי.
מגוון האתגרים העומדים בפני הצלם התת ימי:
1. עלויות –מערכת מינימאלית הכוללת מצלמת DSLR , עדשות מתאימות, מבזקים, מארז, זרועות ומתאמים לעדשות עולה כ-30000-40000 ש"ח . זהו סכום שרק משוגעים אמיתיים לדבר ובעלי אמצעים מסוגלים להוציא, ולכן הסכום כשלעצמו מהווה חסם דיי רציני.
כמובן ניתן לצלם בעזרת מצלמות קומפקטיות, אולם אותם הבעיות בהם נתקלים צלמים המשתמשים במצלמות קומפקטיות בצילום רגיל רק מתעצמות כשיורדים אל מתחת לפני הים.
2. אור – האור זהו הבסיס לצילום ולכן זהו למעשה הפרמטר המשמעותי ביותר במעבר לצילום התת ימי. כבר בנקודת המעבר למים חלק גדול מקרני האור נשבר, התופעה מתעצמת ככל שהשמש בזווית נמוכה יותר, ולכן בניגוד לצילום רגיל, מתחת למים השעות הטובות ביותר לצילום הינם בין 12:00 ל-14:00, כאשר השמש נמצאת במרכז השמיים.
תופעה נוספת היא שינוי בספקטרום של הצבעים כתוצאה משינוי בעומק בו אנו נמצאים. האדום הינו הצבע הראשון שנעלם (לכן אני תמיד מעריך תמונות עם אדום עז מתחת למים), לאחריו מאבדים את הכתום, הצהוב, הירוק, ולבסוף נשארים עם גוונים כחולים בלבד. כתוצאה מכך, רוב התמונות התת ימיות נעשות תוך שימוש בתאורה מלאכותית רבת עוצמה, ואם זה לא מספיק הרי שעוצמת המבזקים יורדת בצורה דרמאטית ומספיקה ל2-3 מטרים בלבד, וכתוצאה מתופעה זו רק האובייקטים אשר יופיעו בחלק הקדמי של הפריים יוארו ושאר הפריים יצבע בצבעים כחולים ירוקים.
3. חלקיקים (backscatter) – בעיה ייחודית לצילום מתחת למים הינם החלקיקים הנסחפים עם הזרם. חלקיקים אלו מוארים בצורה חזקה מאוד ומופיעים כמו פתיתים של שלג על התמונה ולמעשה הורסים אותה לחלוטין. ישנם פתרונות וטכניקות שונות ומשונות להימנע מהבעיה אבל זו תורה בפני עצמה, ואני לא אכנס אליה במאמר הבסיסי הזה.
4. רוויה דיגיטלית (או blooming effect) – זו תופעה אופיינית לעולם הדיגיטלי. בסנסורים דיגיטליים, כאשר חיישן סופג יותר מדי מידע, נוצרים אזורים שרופים בתמונה. הבעיה מתעצמת בצילום תת ימי כיוון שלעיתים אנו נמצאים בעומקים בהם רק הצבע הכחול רלוונטי (אנו מאבדים את רוב הספקטרום באזור ה15-20 מטר), ולכן קל הרבה יותר להגיע למצב של רוויה. בנוסף בעיקר בצילום רחב זווית הכנסת השמש לפריים של התמונה הוא אלמנט שכיח מאוד וכתוצאה מכך, הסיכוי ליצירת אזורים שרופים עולה.
5. טמפרטורה – קצת פרטים לגבי הסביבה שלנו: ים תיכון – 15-30 מעלות ים סוף – 20-26 מעלות. אני נוהג לצלול בים סוף כל השנה, ויחסית אינני נזקק לציוד מיוחד כדי לצלול ב20 מעלות , אולם ישנם מקומות בהם חליפות עבות יותר נדרשות וכמובן כפפות צלילה, וכשאלו נדרשים משימת תפעול המצלמה מתחת למים הופכת להיות מסובכת ומסורבלת הרבה יותר.
6. זרמים – רוב הצוללנים יודעים שהמקומות הטובים ביותר לצלילה הם אלו בהם התנאים הקשים ביותר (איי קוקוס לדוגמא...). זרמים חזקים מקשים אפילו על צוללנים מנוסים, אולם הצלם התת ימי נדרש להסתדר בלי הידיים (לפחות כשמדובר במצלמות DSLR), וכמובן חייב להישאר יציב על מנת לצלם תמונה חדה.
7. בחירת העדשה המתאימה – צלמי ה-DSLR ואני בתוכם נאלצים לבחור את העדשה על ידי ניחוש מושכל בלבד, והודות לחוסר היכולת להחליף עדשות אנו מוגבלים לסוג אחד של צילום לכל אורך הצלילה. אין דבר יותר מתסכל מתכנון של צלילת מאקרו ומפגש עם כריש לוויתן או אפילו צב חברותי. באתרי צלילה שאינני מכיר אני נוהג לבצע תחקיר מעמיק עם הדייב מאסטר שבדרך מכיר את האתר היטב על מנת לבחור את העדשה האופטימאלית.
8. תקשורת – בחלק גדול מהמקרים נשלב צוללנים בפריים שלנו, ולרוב נרצה לייצר אינטראקציה עם האובייקטים הנוספים בפריים להעצמת התמונה. כמו בחיים האמיתיים, ישנם דוגמני צלילה מנוסים אותם אין צורך לכוון, אולם אלו הם יחידי סגולה, רוב הצוללנים פשוט לא יודעים כיצד למקם את עצמם בצורה שתתאים לפריים ולכן רוב התדרוך נעשה מעל למים כשלפעמים אנו בכלל לא מכירים את אתר הצלילה ואין לנו מושג מה נפגוש שם למטה. התקשורת מתחת למים נעשית בעזרת סימנים מוסכמים אותם תדרכנו את הדוגמן שלנו לפני הירידה למים.
אז למה בעצם להיכנס לעסק היקר והמסובך הזה ?
אפשרויות הצילום מתחת למים מגוונות וכוללות מגוון יצורים עצום ומיוחד. אמנם הליך הלימוד ארוך וכואב, אבל בסופו, השמיים הם הגבול.
ג'אנרים בצילום תת ימי:
1. צילום בתאורה טבעית – זהו סוג הצילום הפשוט ביותר בעולם התת ימי. ניתן לכוון את המצלמה על מצב אוטומטי (P), להתייחס למקור אור אחד בלבד ולהתחיל להקליק על המצלמה.
קיימים מספר מצבים בהם נרצה לצלם עם תאורה טבעית:
· צלם מתחיל אשר מעוניין להקטין את המורכבות וחישובי התאורה.
· צילום בעלי חיים גדולים, כיוון שכפי שכבר ציינתי, עוצמת המבזקים מספיקה ל2-3 מטרים בלבד.
· צילום ספינות טבועות, בדומה לבעלי חיים גדולים.
· צילום צלליות כשאין לנו משמעות לצבעים.
· צילום מערות ושימוש בתאורה שחודרת למערה (לעיתים ניתן לשלב צוללן עם פנס).
· צילום במים רדודים במיוחד כאשר ספקטרום הצבעים עדיין סביר.
צילום בתאורה טבעית לרוב מגדיל את הסיכוי לתופעת הblooming אותה תיארתי קודם לכן כיוון שבהיעדר תאורת מבזקים לרוב אנו נשארים עם גוונים כחולים בלבד.
2. צילום בעזרת מבזקים – ניתן לומר שמבזקים מוסיפים צבעים לעולם הצילום התת ימי. המבזקים השתכללו והוזלו והיום ניתן להשיג מבזקים רבי עוצמה במחירים סבירים. אני מצלם עם זוג מבזקים של ikelite 125 ו160 וואט, והתוצאות נפלאות. בדומה לעבודה עם מבזקים שאנו מכירים ניתן לעבוד איתם ידנית וגם באופציית TTL כמובן. פרמטרים בסיסיים חשובים לבחירת פלאש הם זמן הטעינה בין תמונה לתמונה, ומספר ההבזקים עם סוללה מלאה.
ישנם מספר טכניקות לצילום בעזרת מבזקים אני אציין את העיקריות:
· צילום בעזרת מבזק בודד- משמש בדרך כלל ליצירת תמונות דרמאטיות יותר, נוצרים פערי תאורה וצלליות בתמונה, ולעיתים ניתן לנצל את זה לטובת התמונה.
צילום בעזרת זוג מבזקים – הגרסה הפופולארית ביותר לצילום תת ימי. לרוב מדובר בשני מבזקים באותה עוצמה אולם לעיתים נרצה להשתמש במבזק אחד חזק ואחד שישלים את הצללים. זוג המבזקים מחובר בעזרת זרועות משוכללות (שזו תורה בפני עצמה), למארז הצלילה. לרוב נרצה זוג זרועות קצר לצילומי מאקרו כדי שהאור יהיה קרוב לאובייקט ולא יתפזר, וזוג זרועות ארוך במיוחד עבור הצילומים בעדשה רחבה וזה על מנת להימנע כמה שניתן מתופעת החלקיקים (backscatter) .
· צילום בעזרת slave - לעיתים נרצה לביים תמונה של צלם מצלם , או צוללן עם פנס. הדרך הטובה ביותר היא לתת למודל את המבזק כslave ונקבל הבזק יפה של אור בתזמון מושלם. פנס רגיל לרוב לא יתן לנו את העוצמה הנדרשת.
3. צילום בעדשה רחבה – אחד האתגרים החשובים ביותר בצילום התת ימי הוא הקטנה כמות המים בין המצלמה לאובייקט המצולם. הקטנת כמות המים משפיעה באופן דרמאטי על איכות התמונה, וזה מתבטא בצבעים טובים יותר, חדות, ולרוב מפחית משמעותית את תופעת החלקיקים המעצבנת. לכן צילום בעדשות רחבות הפך להיות לצילום הנפוץ ביותר בעולם התת ימי. בעזרת עדשה רחבה ניתן להכניס את האובייקט לאותו הפריים של עדשה רגילה וכל זה כשכמות המים בין העדשה לאובייקט פוחתת בצורה משמעותית. מאותה הסיבה השימוש בעדשות עין הדג נפוץ הרבה יותר בעולם התת ימי.
צילום בעזרת עדשות רחבות פתוח עבור הצלם התת ימי מגוון של אפשרויות צילום:
· פרספקטיבות מעניינות – ניתן לעוות מעט את המציאות כיוון שאובייקטים קרובים יראו לנו גדולים יותר ממה שהם באמת. כמו כן בעזרת עדשות עין הדג ניתן לייצר קשתות ומעגלים שיבנו לנו את הקומפוזיציה. תוספת נחמדה לתמונות רחבות זווית היא הכנסה של השמש או קרני השמש לתמונה, אלמנט זה בדרך כלל מקפיץ את הפריים בכמה רמות.
· צילומי ספינות טבועות – לרוב נרצה לתפוס כמה שיותר מהספינה ולכן הצילום יתבצע בעזרת עדשות רחבות. כאשר מצלמים עצמים גדולים מתחת למים לרוב אין משמעות לצבעים כיוון שהמבזקים לא מסוגלים להאיר אובייקטים גדולים, ולכן גם כיוון שנרצה להוסיף דרמאטיות נהוג להפוך תמונות של ספינות טבועות לשחור לבן.
· צילום אנשים – באופן מפתיע צילום אנשים מתחת למים לרוב יתבצע בעזרת עדשות רחבות למרות העיוות המתקבל מאפקט העדשה הרחבה. חשוב להזכיר שצבע העור לרוב הוא ורדרד, וכמו שאנו כבר יודעים הצבע האדום הוא הראש שיעלם מהספקטרום ולכן, אם נתרחק מהמצולם והמבזקים לא יוסיפו מספיק תאורה נקבל גוון עור כחלחל ומבאס.
· צילום עצמי – זה גם סוג של צילום בעולם התת ימי. נורא מבאס לסיים מסע צלילות ללא תמונה שלך שאכן היית שם (לעיתים אני הצלם היחידי), וכשמדובר בעדשה רחבה ניתן לבצע צילום פורטרט עצמי על ידי הושטת היד קדימה. לעיתים התוצאות מפתיעות ומשעשעות.
· צילומי תקריב בעדשה רחבה (באנגלית זה נשמע טוב יותר) – צילומים מסוג זה נלקחים ממרחק של כחצי מטר או פחות תוך שימוש בעובדה שעבור רוב העדשות הרחבות מרחק הפוקוס המינימלי קטן מאוד. תמונות אלו לרוב מעצימות אובייקט קטן יחסית אל מול הרקע שלו.
4. צילום מאקרו – אם בסעיף הקודם קבעתי שצילום בעדשה רחבה הוא הצילום הנפוץ ביותר בעולם הצילום התת ימי, הרי שצילום מאקרו ללא ספק תופס את המקום השני. צילום מאקרו באופן כללי הוא אידאלי לצלם התת ימי, לרוב מדובר ביצורים לא מהירים במיוחד (סרטנים, חשופיות וכאלו...), וכמות המים בין האובייקט למצלמה באופן טבעי קטנה. מגוון היצורים הקטנטנים מתחת למים גדול בהרבה ממגוון היצורים הגדולים ולכן אפילו בצלילות שנחשבות משמימות לרוב הצוללנים ניתן למצוא אפשרויות רבות לצילומי מאקרו מעניינים. אילת נחשבת לאתר מצויין לצילומי מאקרו וניתן למצוא בה מגוון מרתק של יצורים קטנטנים כמעט בכל צלילה.
צילום מקרו מתחת למים מתבצע בעזרת אותם האמצעים שאני מכירים מהצילום על היבשה, במצלמות קומפקטיות זה הכי פשוט, עלינו רק להעביר את המצלמה למצב מאקרו ולצלם, אולם לצלמים האוחזים מצלמות DSLR החיים מעט קשים יותר, עליהם להחליט לפני הצלילה כי מדובר בצלילת מאקרו, להרכיב עדשת מאקרו על המצלמה בעזרת מתאמים מיוחדים למארז הצלילה, וה"משוגעים" האמיתיים אפילו משתמשים בטבעות הארכה ודיופטרים למיניהם.
5. צילום פורטרטים – ולא... לא מדובר בפורטרטים של צוללנים, בעצם זוהי דרך אחרת לומר צילום דגים. אין צורך לומר שדגים הם האובייקט הפופולארי ביותר לצילום מתחת למים, אולם יחד עם הפופולאריות מגיעות הבעיות – איך לא? כידוע רוב הדגים הם יצורים ביישנים וחמקנים ובדרך הם מעדיפים לשמור על מרחק סביר מאותו יצור גדול שמוציא בועות ללא הפסקה, אבל כמו שכבר ציינתי מספר פעמים, המטרה של הצלם היא לצמצם את המרחק מהאובייקט כמה שיותר, אחרת היינו מרכיבים עדשת זום ומתחילים להקליק לכל הכיוונים. הדבר החשוב ביותר הוא בחירת העדשה המתאימה, ולרוב נרצה עדשה עם מרחק מוקד באזור ה50-60 מ"מ (75-80 במצלמות FF), בעוד שעדשה עם אורך מוקד גדול יותר "תייצר" לנו יותר מים בין המצלמה לאובייקט ולכן איכות התמונה תיפגע.
צילום פורטרטים מעבר לעניין הטכני דורש בעיקר היכרות טובה עם השונית וההתנהגות של הדגים. כדי לתפוס תמונה טובה ומקרוב עלינו ללמוד את ההתנהגות המיוחדת של הדג אותו אנו רוצים לצלם ולעיתים לבלות צלילה כמעט שלמה במקום אחד כדי לגרום למצולם להרגיש בנוח עם הנוכחות שלנו.
אתר אטרקטיבי מאוד לצילום מסוג זה הוא עמדת ניקוי – זהו מקום בו נמצאים מספר נקאים (דגיגים או שרימפסים), ומגיעים אליו דגים מכל הגדלים והסוגים לקבל ניקוי מהטפילים. בעמדות ניקוי החוקים שונים ותמיד מדובר באזורים שוכני שלום, ניתן לראות שם ברקודה אימתנית פוערת את פיה, ודגיג קטנטן נכנס לה לתוך הפה בידיעה שרע לא יעונה לו.
| קרא עוד על | צילום תת-ימי | אורן כהן |
יופי של מאמר מרתק
כל הכבוד אורן על מאמר מקצועי מאוד.
חידשת לי עם הבעיה של כמות המים בין המצלמה לאובייקט הצילום.
תודה רבה על מאמר מושקע רציני ואיכותי.
.jpg)
